Ma'asser Cheni
Daf 23b
מַה נָן קַייָמִין אִם בִּגְדוֹלָה זָכָת בְסֵימָנִין. אִם בִּקְטַנָּה קָטָן זָכָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר הַקָּטָן תּוֹרֵם. אָמַר לֵיהּ וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר הַקָּטָן תּוֹרֵם קָטָן זָכָה. 23b עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא דְּתַמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אֶגּוֹז וּמַשְׁלִיכוֹ צְרוֹר וְהוּא נוֹטְלוֹ. הַמּוֹצִיא בְיָדוֹ כְמוֹצִיא בְאַשְׁפָּה. אֶגּוֹז וְהוּא נוֹטְלוֹ צְרוֹר וְהוּא מַשְׁלִיכוֹ גְּזֵילוֹ גֶזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אֶגּוֹז וּצְרוֹר וְהוּא נוֹטְלָן וּמַצְנִיעָן וּמֵבִיאָן לְאַחַר זְמָן גְּזֵילוֹ גֶזֶל גָּמוּר. זָכָה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים. רַב הוּנָא אָמַר כְּשֵׁם שֶׁהוּא זוֹכֵה לְעַצְמוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה לָאֲחֵרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. דִּכְתִיב כִּי יִתֵּן אִישׁ. מַתְּנַת אִישׁ מַתָּנָה וְאֵין מַתְּנַת קָטָן מַתָּנָה דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין גְּזֵילוֹ גֶזֶל גָּמוּר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָדָא דְתֵימָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְדִין אֲבָל לְהָבִיא קָרְבַּן שְׁבוּעָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא (בְּשֵׁם) רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְעַצְמוֹ לֹא יִזְכֶּה דִּכְתִיב אֶל רֵעֵהוּ עַד שֶׁיְּהֵא כְרֵעֵהוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק פָּתַר לָהּ בְּשִׁיטַּת אַפִּיּוֹטוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אַפִּיּוֹטוֹת מִקְחָן מִקַּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין. וְהָתַנִּינָן אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין כָּאן בְּקָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת כָּאן בְּקָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת.
Traduction
Dans quel cas (140)Cf. Même série, (Eruvin 7, 6) (24c) la Mishna parle-t-elle de la transmission d’un tel ordre à une servante? S’il s’agit d’une grande, dès qu’elle a les signes de la puberté, elle n’acquiert que pour elle (n’étant plus au maître); il s’agit d’une petite, est-ce qu’elle veut acquérir quoi ce soit? On peut l’expliquer, dit R. Judan b. Salom devant R. Yossé, en disant que le docteur de la Mishna se conforme à l’avis de celui qui admet pour valable le prélèvement d’un enfant. Mais, lui objecta-t-on, même d’après celui qui admet cet avis pour l’oblation, dit-il aussi qu’un enfant peut acquérir pour autrui? Selon l’opinion des Rabbins de Babylone (141)Ib. (Gitin 5, 9) ( 47b), et Babli, ibid., 65a, cela se comprend, puisqu’on a dit là, au nom de R. Nahman b. Jacob, chaque fois qu’ayant remis une noix à l’enfant il la jette (par ignorance) et qu’ayant remis un caillou il le garde, la trouvaille faite dans sa main équivaut à celle que l’on aurait faite sur du fumier (elle est considérée comme abandon); si au contraire, il garde la noix qu’on lui remet et rejette le caillou qu’on lui offre (en signe d’intelligence), le vol qu’il aurait commis serait considéré tel dans l’intérêt de la paix réciproque (et on l’oblige à la restitution, quoique ce soit un acte secondaire); si enfin, après avoir pris la noix offerte, il la conserve et la rapporte quelque temps plus tard (preuve d’intelligence mûrie), le vol est véritable; ce qu’il acquiert est à lui, non à d’autres. R. Houna dit: de même qu’il peut acquérir pour lui-même, il le peut aussi pour d’autres; mais tous reconnaissent que le don qu’il aurait fait est sans valeur, parce qu’il est écrit (Ex 22, 9): Lorsqu’un homme donne, non si c’est un enfant. Selon l’avis des autres sages d’ici, à savoir R. Juda b. Pazi au nom de R. Yohanan, ou R. Jacob b. Aha: le vol d’un enfant n’est réel que lorsqu’il a atteint la puberté (duo pilos). Toutefois, ajoute R. Abahou au nom de R. Yohanan, ils contestent l’avis des babyloniens pour la faculté laissée d’enlever judiciairement la trouvaille de cet enfant; mais tous reconnaissent que, pour l’enfant n’ayant pas l’âge de puberté, le sacrifice du serment imposé au gardien pour vol commis involontairement est dû. Comment donc l’expliquer selon les rabbins d’ici? (puisque, selon eux, l’enfant ne peut rien acquérir, même pour lui, comment acquerra-t-il la 2e dîme pour son père)? S’il en est ainsi, remarqua R. Yossé, cet enfant ne devrait pas non plus pouvoir acquérir pour lui-même, puisqu’il est écrit (ibid): à son prochain? Ne doit-il pas être semblable à son prochain? On peut dire, répondit R. Yossé bar R. Aboun au nom de Samuel b. Isaac, qu’on l’explique selon la doctrine dite au sujet des enfants, paide'', où l’on enseigne ceci (142)Mishna, (Gitin 5, 7): l’achat des enfants est effectif, de même que leur vente a son plein effet pour les objets mobiliers (il en sera donc de même ici pour le don qu’ils auront fait). Mais notre Mishna n’enseigne-t-elle pas que l’on ne pourra pas donner cet ordre à ses enfants mineurs, ou à ses esclaves païens, parce qu’on est responsable de leurs actions? (Comment se fait-il qu’au premier cas énoncé par la Mishna ce soit permis)? Les rabbins de Césarée répondent qu’au premier cas il s’agit d’un enfant ayant l’intelligence comme un grand; tandis qu’au second cas, il s’agit d’un enfant sans intelligence.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. לאמה העבריה דקתני במתניתין אם בגדולה זכת בסימנים כלומר הרי כבר זכתה לצאת בסימנים ומאי בעיא גביה דאדון ואם בקטנה קטן זכה בתמיה וכי יש זכייה לקטן שיהא זה נחשב כשלה:
תיפתר כמ''ד. לעיל בפ''ק דתרומות קטן תורם ומכיון דישנו בתרומות ובמעשרות יכול הוא לומר פדה לך:
א''ל ואפי' כמ''ד קטן תורם. מה ענין זה לזכייה ומ''מ קשיא וכי קטן זכה:
על דעתין דרבנן דתמן. כדלקמן ניחא דסבירא להו מצינו בקטן דיש לו זכייה לעצמו:
דתמן. בבבל אמרין בשם רב נחמן בר יעקב שלש מידות אלו בקטן. וגרסינן להא בפ''ה דגיטין בהלכה ט':
המוציא בידו. שמוסר איזה דבר בידו כמוציא לאשפה דזה אין לו דעת כלל:
גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום:
אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען. שיש לו הבחנה להצניע ולהביא לאחר זמן כשיצטרך גזילו גזל גמור מדבריהם וזוכה הוא לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל לא לאחרים אם זיכה אחד לאחרים ע''י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:
הכל מודים שאין מתנתו. שנותן לאחרים מתנה דכתיב כי יתן איש ולא קטן:
דברי חכמים. ולדברי חכמים דהתם במתני' דהנזקין דפליגי על ר' יוסי דס''ל שם מציאת חש''ו יש בהן גזל גמור אבל לחכמים כדמפרש ר' יודה בר פזי וכו' בשם ר' יוחנן דלעולם אין גזילו מחוור להיות גזל גמור עד שיביא שתי שערות:
הדא דתימר. דלר' יוסי גזל גמור הוא דוקא להוציא מן הגוזל ממנו בדין אבל לענין קרבן ולשבועה כדין הגוזל ונשבע ואח''כ הודה לכ''ע אין זה מתחייב עד שיביא הקטן שתי שערות והוא גזל ממנו:
ברם כרבנן דהכא. השתא מסיק להקושיא דלעיל דקאמר על דעתין דרבנן דתמן ניחא אבל כרבנן דהכא בשם ר' יוסי דסבירא להו דלית ליה זכייה לעצמו כדלקמיה דדרשי איש אל רעהו עד שיהא כרעהו וכשם שאינו זוכה לאחרים כך אינו זוכה לעצמו בעיא כלומר הדרא קושיין דמתני' דהכא באמה העבריה היכא מיתוקמא. ובגיטין שם גריס ברם כרבנן דהכא ר' יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה וכו' ומשני ר' יוסי בר בון דפתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן בפ' הנזכר הפיוטות מקחן מקח וכו' דתקינו ליה רבנן משום כדי חייו אם הוא כבן ז' כבן ח' ויודע בטיב משא ומתן וה''נ בקטנה כה''ג מיירי דקטן כזה יש לו זכיה לעצמו מהאי טעמא:
והתנינן. לרב הונא דלעיל פריך דקאמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים והתנינן בעירובין פ''ז אבל אינו מזכה העירוב לאחרים ע''י בני ובתו הקטנים וגרסינן נמי בעירובין שם להאי סוגיא:
כאן. הא דרב הונא בקטן שיש בו דעת כדלעיל:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילְּחָה לוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ תִּיפְתְּרִינֵיהּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ פְּתַח לָהּ וְהִיא בָּאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנֵּי כֵן הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאָת אֲחֲרָיו נִתְחַייֵב לָהּ לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל.
Traduction
On a dit ailleurs (143)(Eruvin 7, 6): Celui qui emprunte la vache peut l’envoyer chercher par l’entremise de son fils ou de son esclave, ou de son envoyé (sans que les conditions de responsabilité soient changées); or, cela ne prouve-t-il pas qu’en ce cas l’esclave a acquis l’animal de la main de son maître pour autrui? (Comment donc se fait-il qu’ici on lui dénie ce droit, en disant que sa main équivaut à celle du maître)? Il se peut, répondit R. Eliézer, que pour l’exemple du prêt il soit question d’un serviteur hébreu. Il se peut même, dit R. Yohanan, qu’il s’agisse d’un esclave païen; seulement, en ce cas l’envoi par l’esclave est admis, parce que l’emprunteur aura dit d’ouvrir la porte de l’étable devant lui, puis la bête l’ayant suivi, l’acquisition est faite par lui (l’esclave n’est plus alors qu’un conducteur, sans pouvoir spécial). En effet, il est dit que lorsqu’on a mené la bête, qu’on l’a attirée, qu’on l’a appelée et qu’elle a suivi l’emprunteur, ce dernier est responsable de tous les accidents futurs.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ח דב''מ:
ושילחה לו ביד בנו ביד עבדו. וקתני התם דאם א''ל השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל:
לית הדא אמרה וכו'. דבפ''ק דקידושין בהלכה ג' דגרסינן להא ואיבעיא להו אם העבד יכול לזכות מרבו לאחר וקאמר עלה לית הדא אמרה מהאי מתני' דהשואל שעבד זכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת דאין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חיוב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו מתה ברשות המשאיל:
תיפתר בעבד עברי. מיירי התם ולא מוכחא מידי:
אמר ר' יוחנן דאפי' תיפתרינה בעבד כנעני. אפ''ה לא תפשוט מידי מהתם דתיפתר באומר לו השואל פתח לה הפתח להדרך והיא באה מאליה דמיד כשיצאת מרשות המשאיל עומדת ברשות השואל:
ותני. בברייתא כן הנהיגה השואל או שהמשיכה או שקרא לה ובאת אחריו נתחייב לה לשלם באונסין כדין השואל:
רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. וְהָתַנֵּי אִשְׁתּוֹ. רִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנַּייָה דְתַנֵּי אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָדֵין תַּנַּייָה רִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלֹא יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ.
Traduction
R. Zeira le prouve par l’enseignement suivant (144)(Baba Metsia 8, 3): L’on ne peut pas faire prendre possession du mets destiné à servir d’eruv (lien symbolique des distances), ni par son fils et sa fille mineurs, ni par son esclave ou sa servante païens, parce que leur main équivaut à la sienne et ledit objet n’aurait pas changé de possession par leur intervention; cela ne prouve-t-il pas que l’esclave ne peut pas acquérir de la main de son maître pour une autre possession? Ce texte s’explique, fut-il répondu, selon R. Meir, qui partage cet avis; mais, d’après les autres sages, l’esclave a cette faculté de transmission. Mais, fut-il objecté, n’a-t-on pas énumérée aussi la femme parmi les personnes inaptes à la transmission de l’eruv (et pourtant sa main n’équivaut pas à celle du mari)? Si, R. Meir est d’avis que sa main équivaut à celle du mari. R. Hanania dit au nom de R. Pinhas: on peut même expliquer le cas relatif à l’éroub selon l’interlocuteur de R. Meir, car on a enseigné: la femme ne peut pas racheter la 2e dîme de son mari; selon R. Simon bar Eliézer au nom de R. Meir, elle le peut; or, ledit rabbin pense en partie comme R. Meir, puisqu’il admet que la main de l’esclave équivaut à celle du maître (145)Même série, Kidushin, chI (fol 60a), non la femme à son mari (R. Meir ne discute donc qu’à l’égard de la femme).
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא שמע לה. דאין העבד זוכה מרבו לאחר:
מהכא. ממתני' דערובין דקתני אבל אינו מזכה וכו' מפני שידן כידו. כצ''ל וש''מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:
תיפתר כר''מ. כלומר מהתם נמי לא תפשוט איפכא דתיפתר כר''מ הוא האי מתני' דר''מ עביד יד העבד כיד רבו לעולם ואפי' מרבו לאחר לא:
והתני אשתו וכו'. כלומר ומי מצית לאוקמה להאי מתני' כר''מ והתני התם ברישא דמזכה ע''י אשתו ור''מ הא ס''ל דיד האשה כיד בעלה:
תיפתר כהדין תנייא. כלומר הא ל''ק דהא אשכחן דפליגי תנאי אליבא דר''מ בהא אם יד האשה כיד בעלה או לא:
דתני. בתוספתא פ''ג אשתו אינה פודה לו מעשר שני בלא חומש דיד האשה כיד בעלה והבעלים צריכין להוסיף חומש ור''ש בן אלעזר אומר משום ר''מ דאשתו פודה לו מע''ש בלא חומש דכאחר דמיא:
והדין תנייא. כלומר והשתא מצית לאוקמי מתני' דעירובין כהדין תנייא דהוא רשב''א בשמו ור''מ עביד יד העבד כיד רבו אבל לא יד האשה כיד בעלה:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן בְּמָעוֹת. הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין בְּפֵירוֹת. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וְאוֹכְלִין אוֹתָן. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מְזַכֶּה לוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְקַרְקַע.
Traduction
En principe on agissait ainsi avec l’argent: le maître faisait présent de l’argent, afin que le serviteur rachète avec cela les fruits de 2e dîme pour éviter le 5e supplémentaire. Mais, comme ils prenaient l’argent et s’enfuyaient, il a fallu recourir à un autre moyen, constituer le don en fruits, puis opérer l’échange. Comme cependant ils prenaient ces fruits et les mangeaient, on a établi que pour opérer l’échange, le maître ferait acquérir à son esclave un dixième de la terre (équivalent immobilier).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה היו עושין כן במעות. תוספתא היא בפ''ד שהיו מערימין במעות לפטור מהחומש ואומר לחבירו הילך מעות ופדה לך המעשר משרבו הרמאים שהיו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהו עושין כן בפירות ואע''פ כן היו נוטלין את הפירות ואוכלין אותן חזרו והתקינו שיהא מזכה לו אחד מעשרה לקרקע כלומר מזכה לחבירו קרקע כל שהוא ואגב מקנה לו הפירות שם וחוזר ואומר הרי אלו מחוללין על המעות שבבית:
Ma'asser Cheni
Daf 24a
משנה: מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם נוֹתֵן לוֹ בְּסֶלַע וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מֶשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחוּלָיו וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ נוֹתֵן לוֹ מִדִּמְיוֹ. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְלֹא קָרָא שֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ קִידּוּשֶׁיהָ נָתַן לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ.
Traduction
Reprise. Si l’on a vendu de la 2e dîme pour une pièce d’argent (147)Cf. Babli, Qidushin 54b et que, dans l’intervalle de temps entre la livraison des fruits et la réception de l‘argent, ils ont doublé de valeur et coûtent 2 pièces, on commence par payer la pièce due, et la pièce gagnée constitue de la 2e dîme (148)Consommable à Jérusalem. Au cas contraire, si l’on a vendu pour 2 pièces et que dans l’intervalle de temps la valeur est tombée à une seule pièce, on paiera les 2 pièces dues de la façon suivante: l’une en profane (servant au rachat du prix actuel) et l’autre en argent de 2e dîme. Si le vendeur est un ignorant (soupçonné de négligence pour la dîme) on peut lui donner la 2e pièce en dîme de doute. Si en opérant le rachat de la 2e dîme on n’a pas formulé cet acte, cela ne fait rien, selon R. Yossé (c’est valable); selon R. Juda, il est indispensable de le déclarer. De même, si en parlant avec sa femme de ce qui concerne son acte de divorce (149)Cf. Qidushin 6a, ou son acte de mariage, on lui remet un tel acte, sans faire la déclaration formelle, cela suffit, selon R. Yossé; mais, selon R. Juda, la déclaration est indispensable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משך ממנו מעשר בסלע. למסקנא דדינא האי מתני' לא מיתפרשא במעשר עצמו דאי במעשר עצמו ובמוכר פירות מעשר על מנת שיהיו המעות שמקבל מהלוקח נתפסין בקדושת מעשר דזהו דרך חילול ומותר א''כ מאי האי דקתני ומשתכר בסלע ומע''ש שלו או לפי הנ''א וסלע מע''ש שלו והיינו הך וכלומר דלענין פדיון המעשר צריך לפדותו כשער של עכשיו שנתייקר ועומד בשתי סלעים אלא שהסלע הזה הוא של מע''ש והוא של הלוקח ואוכלו בירושלים וכך פירשו כמה מפרשים אבל קשה דהא קי''ל מע''ש שחיללו אפי' על שוה פרוטה מחולל בדיעבד וא''כ מע''ש זה כבר מחולל ועומד משעה הראשונה שמשך אותו בסלע וא''כ כי אייקור לאו ברשות מע''ש הוא דאייקור ואמאי הסלע של מעשר שני הוא. ולפיכך בכסף מעשר מיתפרשא המתני' וקראו את הפירות מעשר מפני שבאים מקדושת מעשר ותורת מעשר עליהן:
משך ממנו מעשר בסלע. שלקח בסלע של מעשר להפירות ומשך את הפירות ולא הספיק לפדותו והיינו ליתן את המעות עד שנתייקרו ועמדו בשתים:
נותן לו סלע. להמוכר כמו השער של שעת המקח ומשתכר בסלע כלומר זה הסלע השני שהפירות עכשיו שוין ביותר משתכר הוא והשכר הוא למעשר והוא שלו:
משך ממנו מעשר. והיינו להפירות שהיו שוין בשתים ולא הספיק לפדות וליתן המעות עד שהוזלו ועמדו בסלע ועכשיו להמוכר צריך שיתן שתים כפי שהיו שוין בשעת המקח אלא שאין תורת מעשר עליהן כ''א בעד סלע אחד בלבד כפי השער של עכשיו לפיכך נותן לו סלע אחד מחולין וסלע אחד של כסף מעשר שני שלו:
ואם היה. המוכר עם הארץ נותן לו מדמאי או לפי נסחא זו מדמיו והיינו הך כלומר מהדמים שמותר למסור לע''ה והיינו דמאי לפי שאין מוסרין מע''ש של ודאי ולא דמיו לע''ה:
מתני' ולא קרא שם. שלא אמר הרי המעות האלו תחת פירות האלו אלא הפריש מעות כנגד הפירות ר' יוסי אמר דיו בזה שא''צ לפרש:
ר' יהודה אומר צריך לפרש. כדקאמר בגמרא שיאמר זה פדיון מע''ש ובגט וקידושין צריך שיאמר זה גיטך זה קידושך ולר' יוסי אם לא פירש דיו בבבלי פ''ק דקידושין ד''ו קאמר דדוקא שיהו עסוקין באותו ענין קאמר ר' יוסי גבי גיטין וקידושין והלכה כר''י:
רִבִּי אִינַייָא בַּר סִיסַי סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוֹנָה אָמַר לֵיהּ אֶפְרוֹק לָךְ בְּהָדָא סִילְעָא. אָמַר אִי בָּעֵי מִינַס נַסָּא חָזַר וְנַסְתָּה מִינֵיה. 24a אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּד שְׁעָרִית דַּעְתֵּיהּ דְּאִילּוּ נַסְתָּהּ לָא הֲוָה אָמַר לִי כְּלוּם לְפוּם כֶּן יְהָבֵת יָתָהּ לָהּ.
Traduction
R. Inia bar Sisi s’étant rendu auprès de R. Yona lui dit: rachète ma 2e dîme avec ce sela. R. Yona ajouta: si tu veux le reprendre, prends-le; et plus tard il le reprit (ce don fictif n’avait eu lieu qu’en vue de faciliter le rachat, sans le 5e). R. Yona dit alors: j’ai mesuré la 2e dîme selon l’estimation, et si j’avais voulu reprendre la pièce pour moi, il n’eut rien dit; c’est pourquoi je l’ai restituée, afin d’indiquer par là que c’est un vrai don.
Pnei Moshe non traduit
אמר ליה. ר' אינייה לר' יונה אפרוק לך בהדא סילעא שראה הסלע מונחת לפניו ושאל לו אם נותן לו ר' יונה סלע זו במתנה כדי לפדות המעשר של ר' יונה בלא חומש ואמר לו ר' יונה אי בעית מינס נסא אם אתה רוצה ליקח תקח אותה וחזר ר' יונה ונטלה להסלע ממנו:
אמר ר' יונה וכו'. כלומר שהיה רוצה לפרסם הדבר למה נתנה לו בתחלה ואחר כך חזר ונטלה ממנו ואמר דזהו הטעם שלי דכאשר הייתי משער בדעת ר' אינייה שאע''פ שלקחה ברשות שלי ואלו נסתה אח''כ ממנו לא הוה אמר לי כלום הלא כבר נתת לי אותה במתנה לפיכך נתתיה לו בתחלה וזהו כדאמר לעיל בראשונה היו עושין כן במעות משרבו הרמאים וכו' ומשום שר' יונה יודע ומכיר לר' אינייא שאם יתנה לו וירצה לחזור וליטלה הימנו לא יעכב לפיכך נתן לו אותה בתחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source